תשוש

זאת התחושה המרכזית שאני מרגיש עכשיו, כמה שעות לאחר שטור חומצת חלב הסתיים. פשוט תשוש. 

האמת שאחרי האימון של שבוע שעבר על המסלול של הסטייג׳ השני בטור, ציפיתי שיהיה קשה, אפילו קשה מאד, אבל השילוב של שני הימים ביחד פשוט הותיר אותי מונח על הספה ללא יכולת לזוז צעד. אז תסלחו לי מראש אם אני אכתוב פה שטויות ואם יהיו המון שגיאות כתיב, אני, כאמור תשוש :-)

הסטייג׳ הראשון התקיים בחדרה בתור קריטריום. התחרות התחילה בשעה 16:00 בצהריים, 12 שעות לפני ההשכמה לסטייג׳ השני של הטור. למרות אזהרות החום והשרב לא הטמפרטורה הייתה הבעיה המרכזית מבחינתי אלא המסלול. כן, המסלול עצמו היה הבעיה. לא יצא לי לעשות את המסלול לפני הזינוק ולכן גיליתי כמה הוא ״ייחודי״ רק כשסיימתי את הסיבוב הראשון. באופן כללי זה נראה ככה: מזנקים, מפרססים, מספרנטטים (מלשון ספרינט), רוכבים 40 מטר, מברקססים (ברקסים) פונים שמאלה, מספרנטטים שוב בעליה לעוד 150 מטר, ברקסים, פונים ימינה, עוד קצת מאיצים ל-60 מטר, ברקסים, ימינה, לוחצים בישיבה, ברקסים, שמאלה, ספרינט, ברקסים, פרסה וקטע ארוך (ארוך באופן יחסי לסיבוב הקצרצר הזה) במגמת עליה וחוזר חלילה. כל הסיבוב הזה לקח משהו כמו 2 דקות ופשוט חזר על עצמו המון פעמים. אם היה צריך להראות את התפלגות המהירויות אני בטוח שהתפלגות נורמאלית לא היו מוצאים שם, אולי אם הופכים את הגרף. 

אני מצידי, בעיקר סבלתי. לא טוב לי עם הספרינטים החוזרים ונשנים האלה וזה בעיקר הוביל להתפרקות די מהירה. בדקה ה-6 למירוץ הסתכלתי בשעון ולא הבנתי איך אני הולך לשרוד את זה עוד כל ך הרבה זמן (המירוץ היה 50 דקות פלוס שתי הקפות). משם בכל הקפה הסתכלתי בתחינה לשעון בקו הסיום שהתקדם בקצב איטי להחריד עקב אורך הסיבוב הקצרצר. האמת שלפחות עודדה אותי העובדה שזה אימון אנאירובי מדהים וניסיתי להמשיך לעבוד לטובת העניין הזה. בקיצור, למרות שאורך המירוץ היה די מגוחך (פחות משעה) אני חושב שזה היה אחד המירוצים הכי קשים עבורי, פשוט עבד בדיוק על החסרונות שלי (וזה חיובי כן, שלא יהיה ספק, אני מקטר ונהנה מכל רגע). 

ב-4:06 (איזה כיף לקום בחושך!) התעוררתי לחלק השני של הטור. פחות מ-12 שעות לאחר סיום החלק הראשון! קצת קפה, קצת לחם והנה תמיר כבר מודיע שהוא למטה ויוצאים לדרך. 05:40 הגענו למקום והפעם בחרנו לנסות שיטת חימום חדשה בדמות טריינרים. הייתה לי תחושה שזה חימום יותר מוצלח אבל עכשיו אני בטוח בזה. ב-20 דקות על הטריינר הצלחתי להגיע לרמה ממש טובה של הזעה ודופק די גבוה, לגמרי אעשה בזה שימוש בנג״ש בשבוע הבא.

זינקנו, הצלחתי להתחבר מהר לקליטים יחסית, והנה צ׳יק צ׳ק אנחנו בעלייה. שם פשוט לא הצלחתי להחזיק את הקצב. לוחץ, מזיע, מוריד הילוכים, עומד, יושב וכלום, הקצב גבוה מידי. מסנן כמה קללות לתוך עצמי וממשיך לפדל. לאט לאט נעקף על ידי הזינוקים האחוריים ופשוט מנסה להיכנס למוד טיפוס אבל מתקשה. כשיש שיפוע סביר ועליה ארוכה אני בד״כ מצליח להיכנס למצב של טיפוס: פשוט לוחץ על הפדלים ונושך שפתיים אבל משום מה אני לא מצליח לעשות את זה בשיפועים כאלה, ובטח כשיש שינויים כל כך תכופים בהם. בסך הכל, ככה נמשכה רב הרכיבה, הצלחתי להיכנס קצת יותר לקצב קבוע בשלב מסוים, אבל זה מסלול מאד קשה עבורי והאמת שידעתי את זה כבר בשבוע שעבר אחרי האימון במקום. מבחינה אימונית לפחות אני בטוח שהיומיים החרונים היו מצויינים: המון אנאירובי ביחד עם עליות מהסוג שהכי קשה לי, זה בדיוק המקום להשתפר בו. 

בסוף הרכיבה נהנינו מאוכל טבעוני שההורים של תמיר התאמצו להכין לנו לכבוד גיוסו לצה״ל. היה מעולה ולא רק עצם הבאת האוכל מוערכת אלא גם המאמץ הנוסף של חיפוש מתכונים טבעוניים והכנתם. היה מצויין וכיף לאכול מיד אחרי מירוץ :) תמיר שיהיה בהצלחה בצבאינו!

לסיכום, יומיים של סיוט אבל נהניתי מכל רגע. 

דרור