״דבר עם נמרוד, נראה מה קורה איתם מחר״, אמרתי לתמיר בעודי מבתר עגבנייה נוספת לריבועים. שתי דקות לאחר מכן חזר ואמר שנמרוד והסספורטאס יוצאים ב-06:15 מגשר הזיו... הלם שכזה לא חטפתי כבר הרבה זמן. 06:15?! הרי באנו לכאן בשביל קצת להתאמן ובעיקר לישון, מה 06:15? וגשר הזיו? זה רחוק! ״שמע, אמר תמיר, נכון שבאנו לישון אבל נרכוב בחבורה יותר גדולה שזה יותר בטוח, נסיים מוקדם את הרכיבה וב-10:30 כבר נוכל להיות בחזרה במיטה ולהמשיך את הסתלבט״. טוב, נכנעתי, בטיחות מעל הכל ובאמת יהיה לנו את כל היום עוד... תעדכן את נמרוד שנגיע גם, ותגיד ל(עמית) יונקר שיזכה להתעורר הרבה הרבה אחרינו״ הוספתי במרמור קל, והיקזתי את דמה של העגבניה התורנית. 

הנוף מהר כנען בערב היום הראשון

05:00 שעון מעורר - חשוך בחוץ וקור צפתי של תחילת הסתיו העביר בי צמרמורת קלה. חמש וחצי שעות מעכשיו עם קצת פידולים על האופניים בדרך ואני חזרה במיטה, חשבתי לעצמי, תוך נפילה מהמיטה לכיוון צחצוח השיניים הלילי. ב- 05:15 כבר היינו מונעים באוטו, מתודלקים בכוס מים בלבד, מים לא קפה לתשומת ליבכם, בדרכינו לגשר הזיו. בדרך עברו על פנינו כמה מכוניות ולא יכולנו שלא לתהות מה גורם להם להיות ערים בשעה כזאת. ״כנראה שהם גם הולכים לרכוב״ ציין תמיר, כאילו אין עוד דבר בעולם שאפשר לעשות בשעה כזו. ב-06:15 נפגשנו עם שאר החבר׳ה בגשר הזיו ואני חזרתי לישון... 

היה קשה להסתובב לכיוון הנוף...

לכל מקום אליו הבטתי בחלומי יכולתי לראות גבעות והרים שעל גביהם פרושים לכל האורך משטחי ענק של עצים בצבע ירוק עז שצבעם משתלב בצורה מושלמת עם מימי הים התיכון בצבע כחול עמוק, ומעל שמים כחולים כמו בציור. מדהים! איזה יופי פה! איטליה באמת מקסימה כמו שמספרים! והנהגים?! כל כך שונה מבארץ... במקום לצפור על מנת שנעוף מהכביש, הצפירות שלהם היו רק על מנת לומר שלום! עוקפים בנתיב השני רחוק מאיתנו ככל האפשר, ובכלל רואים אותם לעיתים די רחוקות. לא רק זאת, אלא שהטיפוסים נמשכו להם גבוה גבוה ללא הפסקה, בקצב טיול, כאשר בכל פידול נוסף מתגלה לו טפח נוסף של נוף שלא נראה קודם: עוד רכס, עוד יישוב שהוחבא קודם מאחורי הר, עוד יער שמעליו מרחפת לה ציפור. אוי טוסקאנה טוסקאנה, איזה מקום נפלא לרכיבה.

בקצה גובה ההר עם נמרוד,  תמיר והסספורטאס

המדהים ביותר הוא שכל מה שתיארתי לעיל קרה באמת. הנופים משתווים לאלה שבאירופה, הנהגים באמת אדיבים ומועטים, וההצצות למימיו הכחולים של הים התיכון מפסגות הרי הגליל המערבי אינן נפסקות. גן עדן לאופניים במרחק שעתיים ברכבת! 

אחרי הרכיבה המשכנו לביקור בביתו של עמית בנהריה שכלל ארוחת בוקר מפנקת ומשם הלכנו (ברגל) לחוף הים לכמה שעות של איזון השיזוף שבין הידיים לגוף. תענוג! עם חזרתינו מהים זכיתי סוף סוף למה שייחלתי אליו מההגעה לצפת, שינה טובה! שעתיים וחצי של איבוד הכרה מוחלט שמהם יצאתי אל שעות השקיעה של יום שישי על גבי הר כנען. עם כוס יין אדום וספר טוב נשכבתי לי על הערסל והמשכתי בחצי שעה נוספת של סתלבט. איזה כיף... אחר כך קצת אוכל, וירדנו לשבת לתה בראש פינה הסמוכה. היה מאד נחמד בבית הקפה, אבל ההיי לייט של ראש פינה היה הפאבה (pave) שהתגלה במרכז העתיק של המושבה. רצפה מחורצת וחלקלקה שגם ללא האופניים העבירה לי זרמים חזקים ברגליים, וכל זאת בטיפוס על הר! בלגיה זה כאן?

מנסים להיראות כאילו קשה לנו

את היום השני לרכיבות התחלנו בשעה הרבה יותר סבירה בצבעון, שם פגשנו את עמית יונקר לסיבוב מדהים נוסף ברחבי הגליל. הרכיבה החלה בטיפוס קליל אל הר אדיר. קליל הוא מושג יחסי כמובן כשמדובר בשיפועים של 19% העולים אל אחת הפסגות הגבוהות בארץ אבל לפחות הדופק נשמר במקומות סבירים. את הנוף המדהים שנשקף משם אני מתקשה לתאר ולכן פשוט אוסיף תמונה:

אחרי רבע שעה של צפייה בנוף כבר נראינו טריים ומאושרים

מהר אדיר המשכנו לאורך כביש הצפון הישן והנטוש ממכוניות, לכיוון מערב במסלול שכלל שני תוואי שטח בלבד: ירידה ועליה. מישורים לא ראינו שם אפילו פעם אחת. שיא המסלול היה בעלייה שכללה 13 סרפנטינות ונמשכה לאורך גבול הלבנון. מעל שעה בילינו בקטע זה של הרכיבה! מעל שעה שכמעט כל הזמן מטפסים! פשוט מסלול מדהים ועל פי יונקר הוא רק ילך וישתבח עם הגיע החורף ויכלול מרבדי פרחים ואף שלגים... חו״ל כבר אמרתי?

תצפית אל עבר הסרפנטינות

אני כבר מתכנן את הנסיעה הבאה...