קריטריום כרמיאל 2013

נתחיל מהסוף, היה לי כיף במרוץ וחזרתי הביתה בחתיכה אחת. זאת כבר הצלחה מבחינתי.

ועכשיו נחזור להתחלה.

קריטריום כרמיאל היה מאד שונה ממה שציפיתי ממנו להיות. באתי אליו בציפייה לקריטריום דומה לזה שהיה בערד. עלייה לא משמעותית מידי, ושני סיבובים מאד חדים. בפועל, המסלול היה מאד טכני וכלל הרבה מאד עליות. במסגרת המסלול היו 4 כיכרות, כאשר שתיים מתוכן ובעיקר אחת דרשו יכולות טכניות די משמעותיות, בין השאר בזכות הסולר (כזה של מכוניות) שהונח על הכביש. על מנת להדגים כמה יכולות טכניות דרשה אותה כיכר, אספר שבצידה הוכנו מראש מזרונים שיספגו את המכה של הרוכבים המתרסקים בסיבוב. כן, כמו ששמים על העמוד בכדורסל, פשוט עבור אופניים. זה מסביר מדוע פתחתי את הפוסט בסופו: "חזרתי הביתה בחתיכה אחת". עבורי הסוגיה הבטיחותית הייתה מאד חשובה בסיבוב הזה והרכיבה כולה הושפעה מזה.

המזרון מחכה לקלוט את המתרסקים לתוכו

כמסקנות מ"חץ הצפון" בו הרגשתי שחסרה לי אנרגיה במהלך המירוץ, אכלתי הפעם כמות די משמעותית של תמרי מג'הול לכל אורך ההכנה לתחרות, ואכן לא הרגשתי הפעם את נפילת האנרגיה שהגיעה במירוץ הקודם. כמו כן, הצלחתי לעשות חימום הרבה יותר טוב מאשר בפעם הקודמת במהלכו רכבתי כ-16 ק"מ. אז ההכנה למרוץ הייתה טובה ואז הגיע הזינוק. ושם זה די נגמר. זינקתי לנתיב השמאלי, לקח לי זמן לעבור לנתיב הימני, ועד שהתחלתי בעצם את הרכיבה כל הפלוטון כבר רץ קדימה ולא הצלחתי לסגור את הפער בירידה (כיכרות מסוכנים ומכוונות לבטיחות זוכרים?). מפה עיקר הרכיבה התמקדה בלנסות לתפוס כמה שיותר מרוכבי הפלוטון בתקווה לשיפור מיקום.

הקבוצה איתה רכבתי בתחילת הרכיב לאורכה עברתי מקבוצה לקבוצה 

יצאתי די מרוצה מהבחינה הזאת, אחרי 2-3 סיבובים התחילו להתפרק הרוכבים הראשונים שהיו איתי ובכל סיבוב תפסתי עוד כמה רוכבים, כאשר ברוב המקרים נשארתי איתם סיבוב או שניים ואז הם התפרקו ועברתי לרכוב עם קבוצת הרוכבים הבאה. בשלב מסוים, באיזור הסיבוב ה-7-8 הצטרפתי לבחור נוסף מקבוצת סיגמה שהיה רוכב די חזק ואיתו המשיכה הרכיבה עד הסיבוב ה-12 שבו החלטתי ללחוץ בתחילת העלייה על מנת שלא נגיע לספרינט סיום יחדיו (וכמובן סתם כי רציתי לראות אם הוא יחזיק). קצת לחיצה והנה הוא נעלם מאחור בעוד אני רואה את עצמי כבר סוגר פער על רוכבים שהיו כמה מאות מטרים לפני בתחילת העלייה עד כדי תפיסתם. בפנייה בכיכר האחרונה ימינה לקו הסיום החלטתי שאני סוגר פער על עוד רוכב עילית שהיה די רחוק בתחילת העלייה וגם עליו הצלחתי לסגור, דבר שגם נתן לי תחושה טובה. בגלל טעות טכנית עשיתי אמנם סיבוב נוסף שהיה מיותר אבל מה אכפת לי לקבל עוד כמה קילומטרים בחינם?

נגמר.

בסך הכל, אני מרוצה מהמירוץ. קודם כל, בגלל שהרגשתי טוב והצלחתי לסגור על לא מעט חבר'ה למרות שהייתי מנותק מהפלוטון לאורך כל הרכיבה. מעבר לכך, אני מרגיש שההכנה לרכיבה הייתה הרבה יותר טוב מאשר לחץ הצפון וכאן זכיתי ללמוד עוד משהו על הגוף שלי. דבר אחרון הוא האווירה המצוינת שהייתה באירוע: מוזיקה, חבר'ה של BMX, קהל שמעודד, ובכלל ארגון מאד מוצלח ותודה לעיריית כרמיאל על כך.

מאד נהניתי, רק שיתקנו את הכביש לשנה הבאה ויהיה בכלל מעולה.