שלושה ימים, ארבע סטייג'ים, ליטרים
של זיעה ונגמר לו טור התפוח. זה אירוע האופניים שהכי נהניתי במהלכו העונה. אני לא
יודע אם זה בגלל הנוף הצפוני המקסים, ההתעסקות רק באופניים במשך שלושה ימים,
השלבים המפרקים או בכלל האווירה הנפלאה אבל היה טור מדהים! פשוט כיף צרוף במשך
שלושה ימים.
המירוץ כלל 4 שלבים שונים למדי:
- ביום חמישי טיפסנו 620 מטר מרמות
דרך מעלה גמלה ועד קצה כביש 869 לאורך 18 ק"מ
- ביום שישי בבוקר נג"ש של 18
ק"מ במעלה נהר הירדן הזהה לתוואי הצפוי במכביה
- ביום שישי אחה"צ קריטריום
במנחת בקרית שמונה שארך מעט מעל שעה
- בשבת בבוקר סיבובים סביב קיבוצי העמק לאורך 123 ק"מ
זה הטור השני שאני משתתף בו ואני
חושב שעיקר ההנאה באירועים האלה היא העובדה שבמשך כמה ימים כל מה שאתה עושה קשור
לאופניים: קמים מוקדם בבוקר לקראת שלב, אוכלים על מנת להכניס אנרגיה לתחרות,
מתחממים למירוץ, רוכבים את השלב, עושים שחרור כדי להיות מסוגלים לעלות לשלב הבא,
אוכלים על מנת להחזיר אנרגיה וחוזר חלילה. כל הפעולות במהלך כמה ימים רצופים
מתרכזות באחד הדברים שאני הכי אוהב בעולם, ואין כיף מזה.
למרות שמבחינת התוצאות עדיין יש לי
עוד הרבה לאן להתקדם בשביל להשתלב בצורה טובה בפלוטון, עדיין הרגשתי טוב מאד בטור
הזה. הצלחתי להוציא מעצמי את מרבית הכוח לכל אורך השלבים, ולא רק זאת אלא שבחלקם
אף נכנסתי לעבודה משותפת עם חלק מהרוכבים, דבר שמאד שיפר את ההנאה שלי. המשפט
המרכזי שעבר לי בראש במהלך העבודות המשותפות היה ש"אם לא נהיה תלויים זה בזה,
נהיה תלויים זה לצד זה" ואכן במסגרת העבודה המשותפת מגיעים להישגים משמעותית
יותר טובים כמו גם מפיקים הנאה גדולה יותר. נקודה חיובית נוספת מבחינתי הייתה המשך
השיפור ביכולת לשלוט במחשבות שעוברות לי בראש במהלך השלבים השונים וזה תמיד כיף
להתגבר על עצמך גם ברמה המנטאלית.
הסטייג׳ הראשון החל כאמור בצומת רמות למרגלות הכינרת וכלל טיפוס של
620 מטר. הדבר הבולט ביותר בשלב היה הטמפרטורה: חם! זינקנו בשעה
17:00 ולמרות ניסיונותיי להישאר עם הפלוטון בתחילת העלייה התפרקתי בעקבות הקצב
הגבוה מידי ועברתי לרכוב בקצב המתאים לי, דבר שהיה נכון בעיני כי לאורך העלייה
הלכתי וסגרתי פערים הן מרוכבי מאסטרס פרו והן מקטגוריות אחרות עד כדי יצירת קבוצת
טיפוס קטנה בהולכתי. לקראת סוף העלייה הבטיח אחד מרוכבי IGP "שמה שאתה נתת בעלייה אתה אקבל בחזרה במישור כשהוא
יוביל". הבטיח וקיים, היה תענוג לשבת עליו בחלק המישורי לקראת סוף המסלול
כאשר רכב בקצב מעולה ואיפשר לי להתאושש קמעה. זמן מה לאחר מכן חברו אלינו רוכבים
נוספים והקפיצו את הקצב אף יותר תוך כדי עבודה משותפת עד קו הסיום שהגיח במפתיע
תוך קריאות "הנה קו הסיום" של חברי הקבוצה. מאד אהבתי את העלייה: בלי
שיפועים חדים באופן מיוחד, ארוכה למדי וככל שמטפסים בה הולך ומשתפר הנוף על
הכינרת. גם ברמה האישית הייתי מאד מרוצה מהמאמץ שהשקעתי ויעיד על כך שעון הגרמין
המראה על דופק הנושק ל-100% לאורך חלקים משמעותיים מהטיפוס.
 |
| פרופיל גבהים ומפה של סטייג' 1 |
לאחר השלב ירדתי יחד עם יוסי פוקר
את ההר וקודם כל הופתעתי מהכמות שטיפסנו, הירידה נמשכה ונמשכה עד בלי די ומדהים
היה לחשוב שאת כל זה עלינו אך לפני כמה דקות. מעבר לכך, הנוף על הכינרת בירידה
מההר היה מדהים: קרני השמש הנושקות לשקיעה ומנצנצות על גבי מי הכינרת היו פשוט
מחזה מרהיב. ממש הקשה להתרכז בכביש עצמו.
הסטייג׳ השני היה נג״ש והאמת שזה די
הטריד אותי אחרי הנג״ש הנוראי שהיה לי רק בסוף השבוע הקודם בעתלית. אז דבר ראשון
שעשיתי היה להפיק לקחים: הפעם אני מזנק בלי משקפי שמש אחרי שהן החליטו ליפול באמצע
המירוץ בעתלית. מעבר לכך, עשיתי חימום ארוך-ארוך שהתארך עוד יותר בעקבות
דחיית הזינוקים בחצי שעה. הפעם הרגשתי הרבה יותר טוב במהלך הנג״ש מבחינת המאמץ
שנתתי ובעיקר הייתי מרוצה שהצלחתי להתיישב על דופק המטרה שהצבתי לעצמי לפני
הרכיבה. מעבר לכך, הרגשתי שאני מצליח לגרום לעצמי לסבול יותר מאשר בנג״ש הקודם
ולכל אורכו. עם זאת, נקודה שאני צריך לחשוב עליה היא סיבובי הרגליים שהיו איטיים
למדי באופן יחסי לעצמי. לרוב, אני מסובב בקאדנס של 105-110 ואילו בנג״ש סובבתי מעט
מתחת ל-100 סיבובים לדקה. זאת סוגייה ששווה בחינה, יכול להיות שיותר נכון לסובב
ב-110 סל״ד במקום לדחוף את הפדלים, בייחוד לאור כך שאני מרגיש בנוח גם
בסל"דים שמעל 110.
 |
| בתדריך עם נמרוד לפני הסטייג' |
לאחר השלב נסעתי חזרה לצפת שם
התארחתי אצל בן דודי לכמה שעות של התרעננות וצבירת כוחות. האמת, היה תענוג, בין
השאר בזכות מזג האוויר הקריר שרק הר גבוה בצפון יכול לספק בעונה זו של השנה.
ישבנו למרפסת עם שייק אבטיח, אכלנו, הספקתי לישון ובכלל מאד נהניתי מהאווירה
הרגועה.
בשעה 17:21 זינקנו לקריטריום בקריית שמונה שבו בעיקר נהניתי מהעבודה המשותפת עם
רוכבים אחרים לאחר שהתנתקנו מהפלוטון. המסלול כלל רוח צד די חזקה בכיוון עלייה שגרמה
לנו לייצר אצ׳לון ולטוס בכיוון מטה. בזכות העבודה המשותפת הצלחנו לסגור את הפער על
כמה וכמה רוכבים אבל מבחינתי עיקר ההנאה הייתה בעצם שיתוף הפעולה.
 |
| בעבודה משותפת עם תמיר קצב, החייל הטרי, במהלך סטייג' 3 |
השלב האחרון נפתח במהירות טיסה. כאחוזי אמוק עפנו על מנת לתפוס את פלוטון העילית
וסגרנו עליהם פער של דקה בפחות מרבע שעה. המירוץ מאד הזכיר לי את נגבה שגם שם
בעיקר טסנו בגובה נמוך למרות שהפעם זה כלל רכיבה עם העילית שהייתה חוויה מאד נחמדה
ורעננה מבחינתי. עיקר העניין ברכיבה המשותפת היה לרכוב עם הרבה חבר׳ה מהקבוצה
ולראות את ההתנהלות בשידור חי של הטקטיקה להבאת עידו זילברשטיין לפודיום. מבחינת
הרכיבה שלי הייתי מאד מרוצה מהיציאות שלי מהספרינטים לאחר הסיבובים שהיו מהירים
מהרגיל, וכן מהמאמץ לעבור לקדמת הפלוטון לכל אורך הרכיבה. סיימנו את הקטע בפחות
משלוש שעות שכללו 123 ק״מ! מהירות מטורפת!
זהו, נגמר הטור. היה כיף אדיר, אני
כבר מחכה לשנה הבאה.
דרור
