מסקרן אתי לדעת מה קורה ברמה הפיזיולוגית לגוף כשאנחנו עושים ספורט בכלל ואופניים בפרט. מה גורם לכך שרוכב של עשר שנים ירכוב יותר טוב מרוכב של שלוש שנים? ומה משתנה אצלו בגוף לאורך התקופה הזאת?! כחלק מהסקרנות הזאת קניתי ספרים על רכיבה שמהם למדתי המון, ולאחרונה התעמקתי במשמעות של אימוני הבסיס של פתיחת העונה, על הגוף.
אימוני פתיחת עונה מאופיינים במרחקים ארוכים וקצבים איטיים. מרחקים ארוכים זה נשמע הגיוני אבל למה לנסוע לאט? אז הנה כמה תשובות תמציתיות על התהליכים הפיזיולוגיים שמתרחשים בגוף בעקבות אימונים אלה:
1. הקצב האיטי עובד על המנוע האירובי שלנו (משתמש בעיקר בשומנים) - היכולת של הגוף שלנו להשתמש במקור האנרגיה של שומן במקום פחמימות גדלה. הדבר מאפשר לנו לרכוב לאורך זמן ארוך יותר ולייצר פחות חומצה לאקטית. במירוצים הדבר ישפיע בכך שנוכל לרכוב בקצב גבוה לאורך זמן ארוך יותר בעקבות ניצול מוגבר של מקור אנרגיה אינסופי (שומן).
2. העלאת נפח הפלזמה - יותר דם, יותר הולכת חמצן = יותר מהירים
3. עלייה בכמות המיטוכונדריות בשרירים - המיטוכונדריה בשריר אחראית על ייצור האנרגיה עבורו. אימוני הבסיס הקלים עוזרים להעלות את כמות המיטוכונדריה ובכך לשפר את היכולת של השרירים להפיק אנרגיה.
4. גידול נימים נוספים - האימונים הקלים מעודדים ייצור נימים נוספים שמעבירים חמצן לשרירים. נימים אלה נהרסים באימונים חזקים ולכן חשוב לשמור את אימוני הנפח בקצבים קלים.
5. גיוס יחידות מוטוריות - לא כל הסיבים בשריר פועלים, זה מפתיע אבל זה המצב... כשאנחנו עושים אימוני בסיס הגוף לומד לגייס סיבים נוספים ובכך מנצל את השרירים שלנו בצורה יותר טובה.
6. ירידה בייצור חומצת החלב ושיפור בפינוייה מהגוף - חומצת חלב היא החומר הגורם לשרירים שלנו לשרוף בעת מאמץ, ככל שנשפר את היכולת של הגוף לפנותה כך נוכל להתמיד במאמץ גבוה.
7. עלייה במחסני הגליקוגן בשרירים - הדבר מוביל לכך שיש לנו יותר אנרגיה זמינה לארך יותר זמן.
אותי בעיקר מעניינת הסוגייה שאימונים חזקים מפרקים את הנימים שנבנים בשרירים, זה קצת מוציא את החשק לעבוד קשה כשזה בעצם פוגע באחד מהמנגנונים החשובים ביותר להגעת חמצן אל השרירים. מעבר לכך, עם כל כך הרבה תהליכים חיוביים אחרים והעובדה שדי נחמד לטייל מידי פעם על האופניים, למי יש חשק בכלל לעשות אימונים עצימים?
