שלושה שבועות של רכיבה בבלגיה הסתיימו להם. במהלכם לא היה יום אחד שלא רכבתי בו לפחות פעם אחת וברבים מהם רכבתי פעמיים ואף שלוש. לא מעט שעות וקילומטרים הצטברו לי בתקופה הזאת ובסך הכל היה כיף אדיר, אין כמו לבלות כזו תקופה משמעותית, כשכל החיים שלך מתרכזים ברכיבה. למרות זאת, בפוסט זה אעסוק פחות בחלק האישי של התקופה ויותר במקצועי. 

הולכים לשתות בירה בסוף הנסיעה. מקום מדהים

מבחינה מקצועית יצאתי מאותגר למדי מהמסע הזה. במירוץ האחרון לקראת סיום ההקפה השנייה התדרדרתי, ללא מודעות לכך, לסוף הפלוטון, נכנסתי לסיבוב ויצאתי ממנו תוך התיישבות על הרוכב שלפני. מספר שניות אחר כך הבנתי שהוא מתפרק ולא יצליח להגיע אל הפלוטון. חיכיתי שיגיעו שאר הרוכבים מאחורינו על מנת לשבת עליהם ולסגור את הפער לדבוקה... הם לא הגיעו, ואני חיכיתי יותר מידי זמן, למרות ניסיונות נואשים כבר לא יכולתי לסגור את 50 המטרים שנפתחו ביני לבין הפלוטון. רוכב שהתפרק אחרי פנייה בסיבוב גרם לכך שנגמר המירוץ האחרון שלי לפעם זו בבלגיה. עוד הקפה בשיא הדופק ביצעתי על המסלול עד שהורדתי ממנו, ובמהלכו בעיקר עברה לי המחשבה בראש ״איזה צדק פואטי״. אני, שכמעט בכל המירוצים התפרקתי במיתר (טור בודד של רוכבים) אחרי סיבובים וגרמתי לרוכבים שאחרי להיאלץ לסגור את הרווח שנפתח, סיימתי את המירוץ בעקבות רוכב שהתפרק בדיוק כמוני במירוצים הקודמים. בניגוד להרבה קללות שסוננו כלפיי כשזה קרה לי, לא עשיתי כן לאותו רוכב, ידעתי איך מרגישה ההתפרקות: מבאסת. 

מבחינה מקצועית גיליתי נקודה משמעותית שבה אני לוקה כרוכב: לייצר המון וואטים (כוח/מהירות) לזמן קצר שבין שניות בודדות לכמה עשרות שניות. לא מעט פעמים קרה לי בפלנדריה שיצאתי אחרי סיבוב ואפילו כשהצלחתי לשבת על המפרשית המפדלת שלפני, פשוט לא הצלחתי להישאר בקצב שלה: למרות שלא הייתי מפורק ופידלתי בשיא הכוח, ראיתי את הגלגל שלפני הולך ומתרחק לו, ולמרות הלחיצה במלוא העוצמה על הפדלים לא הצלחתי לשמור על המהירות שלו. הנה נקודה אחת מרכזית לעבוד עליה לקראת העונה הבאה: מהירות לזמן קצר. 

מנסה להישאר עם הגלגל שלפני באחד המירוצים

חשוב לי להדגיש שלמרות חוסר היכולת לסיים את מרבית הקרמיסים שזינקתי אליהם, אני לא רואה בזה כישלון אלא הזדמנות. לולא הייתי טס לבלגיה לא הייתי רואה בצורה כל כך ברורה את הפער שלי במרכיב האנרגיה הזה וכעת מאד ברור לי איפה אתחזק לקראת שנה הבאה. ב-8 מירוצים שעשיתי בזמן כל כך קצר למדתי המון על עצמי ועל יכולותיי כרוכב. 

חשוב לזכור גם שקרמיס לא קל ,עם הרבה רוכבים טובים, כן הצלחתי לסיים אף שהייתי מיובש חלקית במהלכו. מירוץ בו היציאות מהסיבובים היו מרכיב פחות משמעותי (כמו הרבה מהמירוצים בארץ?) נתן לי את המקום להשתמש ביכולות אחרות שלי כרוכב ולהצליח לסיים בתחושה טובה את התחרות. הפאזל שמרכיב את יכולותיי כרוכב קצת יותר ברור עכשיו. 

המטרה שלי לעונה הבאה היא לעבור להתחרות בקטגוריית העילית, יהיה מהיר יותר וקשה יותר אבל גם מעניין, קבוצתי ומאתגר יותר. אני מתרגש מהאפשרות לרכוב בקטגוריה הזאת ומחכה לחזור מהפגרה (שתחל בעוד מספר שבועות) ולהתחיל באימונים על מנת להתחזק לרמה הנדרשת בליגת העל של האופניים. יהיה מעניין. 

דרור