אימון שבועות 2013

אחד האלמנטים הכי מהנים בסקי הוא כשעושים עצירה אחרי כמה שעות של גלישה במורד ההר ויושבים לבירה/שוקו/קפה מול נוף מדהים כלשהו. האווירה שנוצרת לאחר מאמץ פיזי משמעותי ביחד עם משקה עתיר קלוריות ואווירת חופש נפלאה קשה למדי לשחזור והיא פשוט נפלאה. 

בחופשת הסקי האחרונה באוסטריה: בירה, נוף, חברים, מי צריך יותר?

ביום חג השבועות האחרון, למרות הצפי לגשם ולקור (במאי, מה קרה השנה?!), יצאתי לרכיבה משותפת עם רוני כהן ומספר רוכבים נוספים שאינם מהקבוצה לאימון בוקר באזור הרי ירושלים. במהלך האימון טיפסנו שתי עליות מרכזיות: האחת הייתה נס הרים, אותה אני כבר מכיר לא רע ובהחלט אוהב. היא פשוט ארוכה, משופעת לעיתים וקשה למדי, יופי של דבר. עיקר הבעיה עם העלייה הייתה העובדה שהכביש היה רטוב למדי, מה שגרם לכך שנאלצתי לשבת על האופניים במהלכה יותר משרציתי, בעקבות החלקת הצמיג בעת עמידה (דבר שקיוויתי להתאמן עליו). בקצה העלייה היה קר למדי, אבל לשמחתי באתי מצויד גם עם שרוולי ידיים מחממים וגם עם מעיל גשם כך שהירידה הייתה די נסבלת. העלייה השנייה שטיפסנו הייתה לצור הדסה. למען האמת, לא הכרתי את העלייה כמו שצריך ולכן לא ידעתי שהיא כל כך ארוכה. עם זאת, מאד נהניתי ממנה: שיפועים נחמדים ואורך משמעותי למדי בשביל לאתגר קצת את המערכת. כמובן שהנוף גם כן היה מוצלח ביותר, כיאה לאזור המקסים הזה.

לאחר שסיימנו את הטיפוס לצור הדסה המשכנו את ההקפה לכיוון בר-בהר. המקום מצוין הרבה ברחבי מרשתת האופניים הישראלית, ובעיקר מוזכר כמקום שבו מתיישבים אחרי שמטפסים את נס הרים J. לרוב אני מגיע לאזור רק עם הקבוצה, ולכן לא יצא לי אף פעם לשבת שם. לאור זאת, מיד כשרוני העלה את האופציה שנעצור במקום (אופציה שאפילו לא עלתה בראשי אגב) מיד נעניתי בחיוב. האימון כבר היה לקראת סופו, לאחר העליות הגדולות, ובכלל למרות שהתאמצנו למדי במהלכו האווירה בו הייתה מאד רגועה ונינוחה, כזו שמזכירה יותר יום סקי מאשר אימון אופניים. השילוב של הדברים הנ"ל ביחד עם ההזדמנות להכיר חבר'ה חדשים יצרו מעין אווירה מאד מהנה במקום (המקסים) הזה, ממש הזכיר לי עצירה בראש הר אלפיני במהלך חופשת סקי. איזה כיף שאפשר לעשות את זה גם בלי כל הטרחה של לטוס לחו"ל. תודה חבר'ה על אימון מעולה!

שכחתי לצלם בבר-בהר אז הנה תמונה של עצירת הקפה ושטרודל האחרונה שעשיתי במהלך רכיבה, אי שם באלפים האוסטריים