איזה מזל שיש מידי פעם שבועות גשומים שמזכירים כמה טוב להתאמן על הטריינר. היום עליתי עליו לשעתיים מאומצות למדי. בסוף האימון החדר הזכיר לי את המראה של חדרי בהולנד, לאחר סיום אימוני טריינר שם, עם חלון שאיבד את שקיפותו בעקבות התמלאותו באדים. בסך הכל זה הגיוני... הטמפרטורה בחוץ הייתה זהה. לא ברור לי מה בדיוק גורם לזה אבל כנראה שהשילוב של החום הנוצר בגוף עם הלחות שבאה יחד עם זה מובילה להשפעה ממשית על הסביבה בחדר.
כיף לשבת על מספר וואטים מדוייק שלא משתנה כמעט לאורך עשרות דקות, בקאדנס 110 על הנקודה, בלי שום דבר שיביא לשינוי חוץ מהעייפות ההולכת ומצטברת. מהמגבות, היושבות על הכידון ומחכות לספוג את טפטוף הזיעה המתמשך, אני מתעלם בשלב מסויים ופשוט נותן לשלולית להיקוות על הרצפה. חבל לצאת מהזון ולהפסיק לבהות במסך הוואטים בשביל לנגב זיעה שמיד תחזור לזרום. בטח מדיטציה מרגישה קצת דומה לזה - עם ריכוז חזק בתחושות של הגוף ומעט מאד מחשבות אחרות.
240 וואט, 244, 236, אין הרבה תנועה שם, הקאדנס משתנה מסיבה לא ברורה בפידול אחד או שניים לפה ולשם והגוף שומר על המאמץ - אין הפסקות. מנסה להתמקד בפידול איכותי: מדמיין את העיגול שמציירת רגל ימין, אח״כ רגל שמאל ואז מנסה לצייר שני עיגולים במקביל בשתי הרגליים - שריר ההאם סטרינג כואב קצת יותר בעקבות ההתמקדות במשיכת הפדל ובכל אותו זמן החלון ממשיך ומתמלא באדים. תחושת אימון אחרת לגמרי, פחות ממוקדת בחיצוני והרבה יותר בפנימי, כנראה ששם נעוץ ההבדל.
נהניתי, מחר עוד אחד.
No comments:
Post a Comment